חלק ב'
אוגוסט 2024
שלום לכל המצטרפים החדשים, למי שלא מכיר אני מאיה מוזמנים להיכנס לקישור ולטייל באתר שלי שהוא
בעיקר יחשוף בפניכם את העולם האסתטי שלי בשנים האחרונות.
תמיד שמחה לקבל מכם פידבק, הצעות וכו, אז אל תהססו:)
*התחדשתי בתמונת פורטרט שצולמה על ידי במסגרת קורס הצילום.
ומי שרוצה להשלים פערים מוזמן לחזור אל הבלוגים הקודמים:)
כבר יותר מ10 חודשים 115 חטופים !
אני יושבת וכותבת ביום תשעה באב ושולחת אמונה ותקווה לכל אלו שצריכים את זה בימים אלו,
אל לנו לוותר על האמונה והתקווה שאתם חוזרים הביתה ונמשיך לדמיין את זה ולהאמין ולדרוש שתחזרו !
מזמינה אתכם להצטרף למסע המדיטציות בהנחיית עידית אהל אמו של אלון השבוי בעזה, היום ב15:00 בשיתוף של חן רפסון הראל ושגית גולדמן אטלס המדהימה מהאקסלרטור של אור.
כנסו היום לקישור שצירפתי
בשעה 15:00 ופיתחו את הלב.
בהמשך לחודש יולי, חודש אוגוסט ממשיך את התהיות על הזמן, על הבר חלוף
ובמושג היפני מונו נו אווארה- המודעות ליופיים בר החלוף של החיים.
זהו הנושא שבחרתי לעבוד עליו בפרויקט הסיום בקורס הצילום השני שלי שהסתיים לפני כמה שבועות.
"החמלה של הדברים"
"אמפתיה כלפי הדברים"
"רגישות כלפי הבר חלוף"
המשפטים הללו מדברים על שימת לב, על הקשבה, נוכחות, השלמה ובעיקר אופטימיות והמון אהבה כלפי החיים שלנו, כלפי עצמנו וכלפי כל הסובב אותנו ובזכות כל אלה נצליח לחוות את היופי ולמצוא אותו בכל שלב ושלב שאנו עוברים ביומיום ובחיים בכלל.
המשמעות של זה היא גם לדעת לשחרר אחיזה במה שהגיע זמנו ללכת ולזרום לשלב הבא.
בעצם עם חלוף הזמן אנו לומדים לקבל ולחיות את חיינו ממקום שלם ושלוו.
כשהתחלתי לחפש אחר השראות ורעיונות לפרויקט, היה לי ברור שיהיו:
פרחים, משחקים של אור וצל, השתקפויות, מינימליזם, שפע, וינטג', קווים גרפיים, שמיים כחולים וארכיטקטורה.
יופיים של אלו תמיד משך אותי ביומיום והם לחלוטין העולם האסתטי שלי ובצילום בפרט.
ידעתי שאצלם פרחים רק לא ידעתי איך, ובעיקר איך אשלב את כל אלו יחד...
עכשיו חסרים התופים.... מתרגשת מאוד להציג בפניכם את סדרת העבודות החדשה שלי מאז תחילת לימודי הצילום בסטודיו גברא..
*תוכלו להקליק על התמונה למצגת.
מונו נו אווארה:
מצאתי את עצמי במרדף אחרי האור, פותחת את החלונות בכל הבית בהמתנה לאור השמש בכל שעה ביום...כך גיליתי את קרן השמש העדינה שהאירה על החלון במרפסת בבוקר ואת קרני השמש החזקות שנפלו על המיטה לקראת הצהריים. האור היה ועודנו כמו מפעיל אותי, ברגע שרואה קרן שמש מרגשת רצה ומביאה אובייקט ומצלמה ומצלמת...אושר!
בבית שיש לו מרפסת הפונה צפונה (משמע אין שמש), הצלחתי למצוא קרני שמש מרגשות.
היה מרתק לגלות יופי קיים, אצלי בבית שלא ידעתי עליו קודם.
לפעמים אנחנו כל כך שקועים במה שקורה בחוץ וחולמים על חיים אחרים, ואנו לא רואים מה קורה מתחת לאף שלנו. זה בדיוק מה שקרה לי בפרויקט הנוכחי, כל הגילויים החדשים היו מרגשים ונהנתי מכל רגע ורגע למצוא אותם, זרמתי עם מה שיש שככל הנראה מה שהתאים לי באופן מושלם!
השמש, האור והצל הם פרקי זמן, הם הבר חלוף וגם היופי בבר חלוף.
הצילומים האלו מדברים על זמן.
הפרחים הם ברי חלוף וכל האהבה סביב צילום החלה בזכותם,
בעקבות הקושי הגדול להיפרד מסידורי הפרחים ששזרתי, התחלתי לצלם אותם עד שזה הפך להרגל, וחלק מתהליך השזירה היה להנציח אותם. משם זה התפתח, מצילום ספונטני לצילום מוקפד, תוך כדי תכנון ועיצוב ארט לאובייקט שלם יותר, צילום העומד בזכות עצמו.
ההשתקפויות תמיד נותנות עוד נדבך לסיפור עוד חלון לעולם שלי ולאסתטיקה שלי ולוקחות למקום מסתורי שיש בו עוד ועוד גלויים כשאנחנו מסתכלים על הצילום, מרתק ממש.
ושם בדיוק שם, בעזרת האור הצלחתי לשלב גם את הארכיטקטורה והשמיים.
זה היה רגע מאיר תרתי משמע:)
הלוואי שאהבתם את העבודות החדשות, העליתי אותן לאתר ממש כאן בקישור,מוזמנים לראות גם עבודות קודמות שלי
ולעקוב כי בקרוב ממש אעלה לחנות באתר צילומים נבחרים.
ממשיכה לעבוד על הסדרה ומקווה להציג אותה בגלריה בהמשך...
בינתיים היכנסו לחנות
רוצה להודות לצוות המורים המדהים שהיה לי, לשני צדיקריו, לשלי פדן לורבר ולשירה כהן שנכנסו לי ללב ולחלוטין לחיים! תודה עליכן! אוהבת:)
נְקוּדַת אוֹר
נקודת האור שלי החודש היא צילום- הוא פעולה היוצרת תצלום באמצעות הטבעת דפוס האור על גבי רכיב רגיש לאור כגון סרט צילום או חיישן באמצעות חשיפה מתוזמנת.
כמה עומק ,ורסטיליות, דואליות ואסתטיקה יש בצילום, הוא מאפשר לנו להביע את עצמנו ואת האחר, לגלות עולמות, לספר סיפור, להנציח יופי ולהגדירו מחדש.
התחלתי לכתוב את הבלוג הזה כי רציתי להפיץ אור בימים חשוכים(על כן שמו) ומצאתי את עצמי בשנה האחרונה מתכתבת עם האור בכל כך הרבה מובנים וכמה סימבולי שמימשתי את החלום ללמוד צילום מקצועי שהנגיש לי את האור בצורה הכי מוחשית שיש, הכל קם ונופל על אור טוב.
ליקטתי קבוצת צלמים ישראלים שאני אישית מאוד אוהבת, את רובם מכירה עוד מלפני עידן הרשתות החברתיות.המשותף לכולם שיש בהם ייחודיות ושפה שהיא שלהם ואפשר לזהות את הצילומים שלהם מיד.
צירפתי ציטוטים שלהם ותיאורים מכל מיני מקורות, היוצרים קולאג' המתאר אותם ואת העבודות שלהם.
תמר קרוון
תמר היא אמנית, יוצרת וצלמת. ולאחרונה גם מטפלת באומנות עם ילדים.
"25 שנה צילמתי אופנה. לפעמים עברתי לאמנות, ואז מיד חזרתי לאופנה.
אני אוהבת בגדים, במיוחד צבעוניים מאד מאד מאד. לדעתי הם מכסים ביישנות ועצבות".
"אני אוהבת לקחת את המצולמות שלי לטיול במקום אחר, לא מוכר".
טיפ של תמר: "לא לפעול אף פעם ממקום של אמביציה ותחרותיות אלא רק מהקשבה ללב. רובנו מופעלים מדברים חיצוניים, אבל האמת נמצאת במקום אחד: בתוך הלב. בעיניי, בכל עשייה חשוב למצוא ערוץ שיש בו נתינה. כשיש לך משהו לתת ואת נותנת אותו – הסיפוק עצום".
מיכל חלבין
מיכל היא צלמת אמנות ואופנה על גבול האמנות, היא מהצלמות הישראליות המוערכות ביותר כיום בשדה האופנה הבינלאומי.
"בעיניי, צילום ואופנה הם מקומות שבהם המציאות מתערבבת עם פנטזיה", ובצילומים שבתערוכה יש ממד אפל פחות מהצילומים הרגילים שלי. הם מציעים לך פנטזיה".
"אני עוסקת הרבה בגיל הנעורים ואני חושבת שזה תקוע אצלי בגלל משהו בעבר. יש בי איזה משהו לא פתור מהתקופה הזו. בעבר אמרתי שהפורטרטים שאני יוצרת הם קצת כמו פורטרט עצמי. התכוונתי לומר שאני לא מגדירה את עצמי כצלמת דוקומנטרית. זה שילוב בין פורטרט עצמי לעיסוק בנושאים יותר אוניברסליים. פורטרט עצמי במובן של State of Mind".
"הסאונד היחיד ששומעים על הסטים שלי זה את הקליק של המצלמה".
טיפ של מיכל: "ללכת אחרי החלומות ולא לוותר עליהם. לא לחשוב יותר מדי. מחשבות זה דבר שמסרס. ואם כבר חושבים על משהו שרוצים, אז פשוט לעשות אותו. זה הטיפ שלי לחיים. לעשות בלי לחשוב יותר מדי. מחשבות הן אסון".
דויד עדיקא
דוד עדיקא הוא אמן, יוצר וצלם, אחד המוערכים בעולם האמנות המקומי, וגם עומד בראש המחלקה לצילום בבצלאל.
עבודתו של דוד עדיקא מתמקדת במרכיבים החזותיים והתרבותיים של המרחב המזרח-תיכוני מקומי, כמיקרוקוסמוס המשקף זהויות חברתיות ומשפחתיות אליהן הוא משתייך.
היופי בצילומיו, הוא אינו תוצר של אנאלוגיה היררכית בין האובייקט לבין מהותו, אלא, וכפי שמתממש על פני השטח, מין סוג של יופי אקראי, שגרתי.
באמצעות פעולת הצילום עדיקא מנסה ליצוק יופי בכל, אך מותיר את השיפוט הערכי לצופה.
(בצלאל אקדמיה לעיצוב)
דוד: ״הייתי רוצה שאנשים ישימו יותר לב לדימוי מאשר לסיפור שמאחוריו. יש חשיבה על העבודות כאובייקטים בתוך החלל, והיה לי חשוב שהן יתמזגו בצורה אורגנית, לחבר את הדימוי לקיר שהוא תלוי עליו״.
*גילוי נאות, עם דוד זכיתי ללמוד בקורס צילום ועיצוב אופנה אי שם לפני 15 שנים, היה אחד הקורסים המרתקים שיצא לי לחוות בשנקר.
דודי חסון
דודי הוא צלם אופנה מצליח בארץ וגם בשדה הבינלאומי, מוכר עוד כשצילם את גל גדות בקסטרו.
גם הצילומים שלו נעים על הגבול שבין אופנה לאמנות.
הוא ביסס לעצמו כתב יד מובהק שמאופיין בישירות בוטה, כמעט פורנוגרפית, שמזגזגת בין כמיהה לתיעוד של רגעים אנושיים אקסצנטריים ליופי חריף. שילוב מושלם עבור האופנה במאה ה־21, שהייתה שבעה כבר מצילומים מצועצעים וכמהה לאותנטיות.("את")
"הצילום, כמו שאני מצלם אותו, זה כמו דוקו. כשאני בוחר את התמונות זה תמיד יהיה איזה תיעוד של רגע לא מתוכנן", הוא מסביר את הפילוסופיה שמאחורי האמנות שלו ומצביע על סדרת צילומים שבמרכזה אישה בוגרת ושחורה, עירומה לגמרי, שכאילו מתועדת ברגעיה האינטימיים ביותר."("את")
אסנת בן דב
אסנת בן דב (55), צלמת ילידת ירושלים, הציגה בגלריות רבות בישראל.
בטבח 7 באוקטובר השמיד חמאס את התערוכה של אסנת בן דב שהוצגה בגלריה בארי. עתה היא קמה לתחייה במוזיאון ינקו־דאדא בעין הוד.
"דווקא בגלל שזה צילום יש משהו מאוד רוחני פתאום ביכולת השעתוק שלו. זה לא רק חומר שמייצרים ממנו משהו, יש פה דימוי שהוא אור, וזה מאפשר לעשות אותו שוב ולהחזיר אותו. חמאס רצו לזעזע את הרוח שלנו, אבל אמנות, כמו מוזיקה, כמו תרבות בכלל, היא רוח האדם. אי אפשר לשבור אותה".
אסנת מצלמת טבע דומם שנראה ממש כמו ציורים מהמאה הקודמת, שקט, קלאסי עם רוך, פשטות ויופי.
"תמיד כששואלים אותי אם העבודות הן בצבעי שמן, כי לפעמים בתמימות חושבים שהעבודות הן באמת ציור טבע דומם, אני עונה — 'זה צבעי שמש'. האור מייצר אצלי רצון להתחיל אתו איזה מפגש, איזה דיאלוג. אם יש איזו קרן אור, והיא מפעילה אותי רגשית, אני אקח חפץ ואתחיל לעבוד תחתיה. חלק מהעבודות האלה כבר עוסקות בפרידה מאמא שלי, שכאמור נפטרה לפני שנה, ושמה היה נור (‘אור’)”.
״אני מוצאת שהחושך הרבה פעמים מדגיש את האור. הוא מנהל איתו דיאלוג, כמו שקט שמגביר את הצלילים.
בחשיפה ארוכה, למצלמה יש יכולת לצבור את האור ולחשוף פרטים שהעין לפעמים לא יכולה לזהות.
חוזרת לדברי דיוויד בואי מבלוג יולי האחרון שמדבר על זמן...אחד הביטויים המורכבים שיש...
והוא מסיים ב:
All is transient
Does it matter?
Do I bother?
הכל חולף, שום דבר לא יציב, לא נשאר אותו דבר, הכל מתחיל ונגמר, הכל דינמי ומשתנה, ברוב המקרים הוא משתנה לטובתנו,יש היגידו שתמיד הכל לטובתנו.
אנחנו פשוט צריכים להיות פתוחים לשינויים ולתת לזמן להעניק לנו כל מה שיש לו להציע.
להבין שמה שהסתיים הסתיים ולעבור לשלב הבא שיביא איתו רק טוב אם נהיה פתוחים לקבל אותו.
אם לא נפריע לשום דבר בדרך ורק נהיה נוכחים עם לב פתוח,
רק כך נשים לב לקריאתו של היופי, של התשוקה לחיים, של היצירתיות ושל החוויות שמחכות לנו מעבר לדלת, אם רק נראה את ההזדמנויות הללו, זכינו:)
"It's such happiness when good people get together".
Jane Austen
אני מזמינה אתכם למפגשי הסדנאות הבאים שלי בספטמבר,
יש חלל חדש לסדנאות!!
בלב החווה הצרפתית הפסטורלית שהוקמה במאה ה19 במרכז הבקרים במקוה ישראל שבין חולון לתל אביב, ישנו חלל יפיפה במבנה עתיק. סביבו גן בוטני,יקב,בתי מלאכה, מזרקה, בית כנסת עתיק ועוד.
הסדנאות הבאות:
כאן תוכלו לרכוש כרטיס
בקניית 2 כרטיסים לסדנא ישנו קוד הנחה 40OFF *באותיות גדולות
מוזמנים ליצור קשר במייל או בוואטסאפ לכל שאלה, מבטיחה שאענה מהר:)
מתרגשת לפגוש אתכם, ההרשמה החלה!
יש שובר סדנא במתנה, מתנה מושלמת לאמא, בת זוג או חברה:)
הַמְלָצָה
הצבי- סדרת דרמה תקופתית ישראלית במאה ה19.
הצבי" עוסקת בסיפורה של משפחה אירופית שעולה לארץ ומתמודדת עם הקשיים הכרוכים בכך, כשאחת מבנותיה מתחילה לעבוד בעיתון שייסד אליעזר בן יהודה.
זוהי סדרה שנונה, מצחיקה, מעניינת וקלילה.עם שחקנים מעולים וסיפור סוחף, פשוט תענוג!
ממליצה מאוד גם מבחינת הארט והלבוש,הכל עשוי בצורה מוקפדת שעוזרת להיכנס לתקופה ולחוות אותה במקסימום. משודרת בכאן,מצרפת קישור לצפייה.
מי שעדיין לא רשום ברשימת התפוצה שלנו מוזמן להירשם לניוזלטר-הבלוג הבא בתחתית הדף ומחכה לתגובות שלכם כמו תמיד:)
מאיה
Commentaires